למה אני מכורה?
לשוקולד? למתוק? לגאנק פוד? לקניות? למחשבות שליליות? לביקורתיות? לפחדים?
למה אני מכורה?
כל אחד מאיתנו מכור למשהו בחייו, האם אנחנו יודעים למה באמת אנחנו מכורים? כנראה שלא, כי אנחנו עסוקים כל כך להסתיר את האמת מכולם שלא שמנו לב שהסתרנו את האמת גם מעצמנו.
אז זהו שלא תטעו אם אתם חושבים שאתם יודעים למה אתם מכורים: סמים, אלכוהול, אוכל, מחשבות, קניות, סקס והרשימה עוד ארוכה…
אתם טועים!
ההתמכרות היא מחלה רוחנית, כך הבנתי בתקופה האחרונה בחיי, מאוד קשה לנו לזהות למה ההתמכרות האמתית שלנו, הרבה יותר קל לנו לחשוב שאנחנו מכורים לחומר גשמי, לחומר שאפשר לקמט אותו, הרבה יותר קל לי להגיד ולחשוב שאני מכורה לכסף או להצלחה או לאוכל או לכל דבר גשמי אחר…
יום אחד זה הכה בי….
זה קרה לי, כאילו קיבלתי סטירת לחי, כאילו מישהו החליף לי בבת אחת את כל מה שידעתי על עצמי כל החיים, הרי אני מכורה למתוק, את זה אני יודעת בוודאות.
אני יודעת שבכל רגע בחיי שאני מרגישה רגש מסוים כמו שמחה, תסכול, אכזבה, חוסר שליטה ועוד ועוד אני רצה לאכול מתוק אז מה זה אומר שאני מכורה למתוק לא!
ממממ כן….
אז זהו שלא!
ההתמכרות שלך היא למשהו רוחני יותר, שורשי יותר עמוק יותר…
מה? איך כל זה נופל עלי עכשיו, מי מזיז לי את הגבינה שלי?
טוב אז כבר הגעתי לכאן אז אולי באמת הגיע הזמן להבין למה אני מכורה.
תהליך קצר מול עצמי הביא אותי למסקנה שרק לשמוע אותה עשה לי צמרמורת בכל הגוף…
הרס עצמי! אני מכורה להרס עצמי!
למה לעזאזל אני רוצה להרוס את עצמי?
אין מצב אני אוהבת את עצמי, לא יכול להיות.
רגע אני עדין לא מוכנה לקבל את זה, שלב ההתנגדות מגיע, ואיתו מגיעים התירוצים, אני מנסה לדחוק מאוזני את הבשורה שכרגע הגעתי אליה, מנסה לדחות אותה ממני בכל תוקף, הרי זה לא יכול להיות הרס עצמי?
ולמה הרס עצמי? איך אני יכולה לפגוע בעצמי והאם יש משהו נוסף עמוק יותר?
אז המשכתי בגילוי ומצאתי דברים נוספים, מצאתי בדידות, מצאתי ריקנות, ואוו לזה לא התכוונתי להגיע
עכשיו הכל מתחיל להיות יותר ברור, הרס עצמי, להרוס את הפונטציאל שלי, להרוס את ההצלחה שלי, להרוס את מי שאני יכולה להיות מתחיל הרבה יותר עמוק אצל כל אחד מאיתנו.
אולי כי לא מגיע לי.
אולי כי אני לא ראויה.
אולי כי אני מפחדת להצליח
פתאום הכל מתגלה לי, לאט לאט השכבות מתקלפות, לאט לאט ההתנגדות שלי מתפוגגת ואני מוכנה להגיד את המילים
הרס עצמי ואני
בדידות ואני
ריקנות ואני
ואיך זה קשור למתוקים אתם שואלים?
אז כמו שאמרתי כל אחד והשוקולד שלו, כל אחד מאיתנו יבחר במה הוא משתמש כדי לפגוע בעצמו זה יכול להיות הימורים, כסף, סקס, מחשבות שליליות, ריצוי אחרים, קניות ועוד ועוד כן כל אחד והשוקולד שלו.
מבחינתי המתוק עצר אותי מלהגיע טובה יותר, המתוק היה החבר שלי שהרגשתי בודדה, המתוק היה צוות הווי ובידור עבורי שהרגשתי ריקנות, אבל בסופו של דבר כל פעם שאכלתי מתוק, הייתי נכנסת לתסכול, להאשמות, לביקורת עצמית לשיפוטיות להלקאה עצמית, ואיך אני יכולה להתקדם מהמקום הזה לאן שהוא?
הרי אני עסוקה כל היום בדחייה עצמית , בכעס על עצמי. לאן כבר אני יכולה להגיע? לא נשארת לי אנרגיה ליצור משהו אחר, אני לא שווה, אין לי כוח רצון וזה מגיע לי!
ומה הדרך שלי להרוס את עצמי?
אני בחרתי בשוקולד.
וכך ממשיך לו מעגל ההרס העצמי בחיינו, עובר בין תקווה לייאוש, בין שמחה לעצבות ומעבר לזה משאיר אותנו עבדים של ההתמכרות שלנו.
באותו היום קרה משהו שלא קרה לי 20 שנה, החלטתי להודות בהתמכרות שלי, להבין שאני חסרת אונים מולה ושאני רוצה לטפל בבעיה העמוקה שלי, אוכל הוא רק הסימפטום, הבעיה שלי הרבה יותר עמוקה.
אז יצאתי לדרך… יצאתי למסע למצוא את עצמי, למסע ניקיון, מסע של העצמה, מסע של טיפול רוחני בהתמכרות שלי.
אם גם את מכורה, ואם גם את רוצה להתנקות מההתמכרות שלך אני מזמינה אותך להשאיר את הפרטים שלך כאן בדך מגיע לך שיחת ייעוץ ללא עלות.
